יותם פרום, תלמיד שנה ב' בתוכנית כרמים, מספר על הדרך להשתתפות בכנס BIAJS
הכול התחיל מהאהבה הלא מוסברת שלי למוזיקה אירית. בשנה שעברה (שנה א'), במסגרת תואר במדעי היהדות בחוג הרב-תחומי בבר-אילן וכחלק מתוכנית "כרמים", עברנו קורס על ידי טובה שנקרא "נקודות מפנה בזהות היהודית". לא דמיינתי שזה יתפתח ככה...
בסוף הקורס היינו צריכים לבחור נקודת מפנה שלא דיברנו עליה. אותי עניין לבדוק מה ההיסטוריה של יהדות אירלנד, ובפרט של עיר הולדתה של הלהקה האהובה עליי – The Dubliners. האמת? בהתחלה לא מצאתי משהו מעניין מספיק עם חומר לכתוב עליו. אבל אחרי כמה ימים של חיפושים הגעתי לדמות בשם מאיר יואל, שבמקרה כתב יומן שתיעד את ההגירה שלו מליטא לדבלין בסוף המאה ה-19. לא יודע למה, אבל הרגשתי שזה בדיוק הבחור שחיפשתי.
לא היה עליו ערך בוויקיפדיה ולא היה כתוב עליו כמעט כלום. אז יצרתי קשר עם גורמים יהודיים בדבלין, ואחרי שגורם אחד הפנה אותי לאחר, הגעתי לחוקרת נטלי וין (Natalie Wynn). נטלי עשתה עבודה קצרה על היומן שלו, ושפכה אור על דמותו ועל שמו המלא. בהמשך גיליתי שהוא כתב עוד 13 ספרים של דרשות וסיפורים שאסף עם השנים, והבנתי שזו פיסת הזהב שחיפשתי כל הזמן! ניתחתי אותם וניסיתי להראות בעבודה את הדרך שבה המהגרים מליטא השפיעו על יהודי דבלין בתקופת ההגירה הגדולה (1881-1914) שבה גלו כ2.5 מיליון יהודים ממזרח אירופה.
אז כתבתי את העבודה, קיבלתי את הציון – וזהו, לכאורה.
אבל זה לא ממש סוף הסיפור. אותה חוקרת יצרתי איתה קשר אמרה לי לשלוח את המאמר שכתבתי לכנסים בינלאומיים שונים. בהתחלה הייתי קצת בשוק – אין מצב שיתנו לסטודנט בשנה ב' להציג בכנס, נכון? אבל אמרתי לעצמי: מה אכפת לי להגיש?
מפה לשם, התקבלתי לכנס של הארגון הבריטי והאירי ללימודי יהדות (BIAJS).
טסתי ללונדון, הצגתי את סיפורו המדהים של מאיר יואל ויגודר, הכרתי אנשים מרתקים, שמעתי הרצאות מעולות והשכלתי המון.
זו הייתה חוויה מדהימה ולא מובנת מאליה, שלא הייתה יכולה לקרות בלעדי פרופ' טובה גנזל , פרופ' ארנון עצמון וד"ר יוני שניצר שעזר לי עם איך בכלל עושים משהו כזה.